"עוצמה אמיתית נולדת מתוך השורשים העמוקים ביותר – אלה שממשיכים לצמוח גם מול הסערות הקשות ביותר."
"ערכים הם היסודות שעליהם אנחנו בונים את כל מה שחשוב באמת – הם שמכוונים אותנו בכל צעד וצמיחה."
"משפחה היא העוגן שמחזיק אותנו יציבים, השורשים שמחברים אותנו לעבר והענפים שמובילים אותנו לעתיד."
אנו מספקים משטחים איכותיים ברמה הגבוהה ביותר, תוך עמידה בסטנדרטים המחמירים ביותר בשוק.
אנו מתחייבים לשירות אמין ומסור, המותאם לצרכים הייחודיים של כל לקוח, לכל אורך הדרך.
אנו מקדמים שימוש חוזר במשטחים ושיקום משטחים קיימים, ובכך תורמים לשמירה על סביבה ירוקה וברת קיימא.
אנו מציעים פתרונות מותאמים אישית, טכנולוגיות חכמות, ויישומים יצירתיים נוספים כמו עיצוב וריהוט ממשטחי עץ ממוחזרים.
בקרוב נשיק חנות אונליין עם כלי עבודה ייעודיים לשימוש במשטחים ועץ בסגנון "עשה זאת בעצמך", לצד מוצרי נוי וריהוט מעץ ממוחזר. פתרונות אלו יאפשרו ללקוחותינו לשדרג את הבית והחצר בצורה יצירתית ובת קיימא.
אנו מבינים את החשיבות של משטחים בתהליכי שינוע ואספקה, ומספקים פתרונות מדויקים ואמינים כדי להבטיח את הצלחת לקוחותינו.
"יניב דולינגר, מייסד SUNTREE, לא רק בונה משטחים – הוא בונה תקווה. לאחר שאיבד את אביו בגיל 14 בפיגוע טרור, יניב מצא את כוחותיו מחדש והחליט להקים עסק שממשיך את דרכו של אביו, חקלאי שהקפיד תמיד להשתמש במשטחי עץ איכותיים. היום, לאחר שנים של צמיחה והתמודדות, הוא מנהל את SUNTREE מתוך תחושת שליחות, אופטימיות ורצון להוביל שינוי חיובי לעסקים ולקהילה."
נעים מאוד, אני יניב דולינגר, ואני האיש שעומד מאחורי המותג SUNTREE, שמורכב מחיים של שלמים מלאי חבטות, אך יתרה מזאת, מלאי קסם בריאה, מסע מאתגר ומעצים שהפך אותי להיות האדם שאני היום. אדם שלם.
כפי שציינתי, שמי יניב, נשוי באושר לגל ואב לארבעה אוצרות, אסטר, סאן-ניסן, חושן, וריף. במקור, אני מגוש קטיף, והיום אני מתגורר במושב סמוך לעיר אשקלון יחד עם המשפחה המדהימה שיצרתי. אני רוצה לשתף אתכם מעט מהסיפור שלי – סיפור של אובדן וכאב, התמודדות, אך מעל לכל – סיפור של תקווה, אהבה, וכוחה של בחירה.
בהיותי נער מתבגר, בן 13.5, איבדתי את אבי האהוב ניסן דולינגר הי"ד, בפיגוע טרור חסר רחמים. כאן מתחילה נקודת השפל של חיי. אותו יום ראשון ארור שהתרחש ב- 12/05/2002 , היום שבו מבחינתי העולם פשוט התנפץ לרסיסים. מילד תוסס ושמח – הפכתי במהרה למתבגר מופנם וכעוס. את הכאב הבלתי נסבל קברתי עמוק בתוכי, ומעבר לכאב שקועקע בליבי, כעס עז ליווה אותי במשך שנים ארוכות.
כ-3 שנים לאחר רצח אבי, בתאריך 14/08/2005, נאלצתי להתמודד עם מכה נוספת – פינוי גוש קטיף . פינוי חלקת האדמה שהייתה לאבי מקור חיים, ולנו היה לזיכרון אחרון למילה "בית". ארגנו את חפצינו ואת הזיכרונות הטובים, ועזבנו, יחד עם האנשים שגדלתי איתם. המשפחה שלי וחלק מהמושב "פיאת שדה" שגרנו בו בגוש הועברנו למושב 'מבקיעים', הסמוך לעיר אשקלון.
אין דרך להעביר אליכם את תחושת הכישלון שעטפה אותי, ואני מאמין את כל אחד מבני מהבית, כשאותו אויב נתעב שלקח לאבי את החיים, עכשיו חותם 'ניצחון' נוסף, ולוקח לנו את הבית. לפני שהצלחנו לעבד את הנתונים ולנסות לעכל אותם, חזרנו בזמן ליום הרצח, והעברנו את גופתו של אבי לקבורה נוספת במושב החדש. שוב מצאתי את עצמי חוזר לאותו גיל 13.5 שהפך לי את החיים מקצה לקצה. מהר מאוד התחלתי להידרדר, ולהפוך למכונת הרס, בעיקר של עצמי.
לאחר שנה מהגרוש מגוש קטיף, אמי קיבלה את ההחלטה לעבור לצפון הארץ. אני סירבתי. פשוט לא יכולתי להיפרד מהמקום האחרון שהיה קשור לאבא שלי, וגם לא מהחברים שהיו לי כמו משפחה. נשארתי לבד – בלי אבא ובלי אמא, נער שבור ופצוע המנסה להתמודד עם אובדן כפול ועם עולם שנדמה כאכזרי וחסר משמעות. שנים חייתי במסכות, דואג שאף אחד לא יראה את החולשה, שלא יזהו את הבדידות.
הדרך שלי לא הייתה קלה. מצאתי את עצמי מסתבך, נופל, אובד כיוון, ולעיתים קרובות אפילו מאבד את הרצון להמשיך. אבל דווקא ברגעים האפלים ביותר, כשחשבתי שכבר אין סיכוי, היא הופיעה – אהבת חיי.
היא ראתה אותי באמת. ראתה את הכאב, את הפצעים, אך גם את האור שעדיין בער איפשהו עמוק בפנים. היא האמינה בי. היא נתנה לי את האפשרות להאמין שאפשר גם אחרת. היא הראתה לי שבלי קשר לכמה שהחיים קשים, תמיד יש בחירה. תמיד יש אפשרות לקום, להמשיך קדימה ולבנות חיים של משמעות.
היום, 13 שנים אחרי, אנחנו יחד – נשואים, הקמנו משפחה, וביחד אנחנו בונים עולם חדש. יש לנו ארבעה ילדים מדהימים שממלאים את חיינו באושר טהור ואין-סופי. הם מזכירים לי בכל רגע את הפלא, היופי והתקווה שיש בעולם הזה.
כך התחיל המסע שלי לעולם משטחי העץ. התחלתי כנהג משאית, וגיליתי את העולם הזה באופן בלתי צפוי. הוקסמתי מהפשטות, אך גם מהעוצמה של המשטחים – איך לוח עץ פשוט יכול לשאת טונות של סחורה ולהגן עליה, לאפשר תנועה יציבה אפילו במצבים מורכבים. זה החזיר אותי ישר לאותן שאלות ילדות שתמיד הייתי שואל את אבי.
אבי היה חקלאי, איש מסור שהקפיד להשתמש במשטחים, גם כשהמשמעות הייתה ויתור על עבודה בתקופות של מחסור. כילד, לא הבנתי למה הוא מתעקש. למה לא פשוט להעמיס את הקרטונים כמו שהם? אז היה חוסר עצום במשטחים, ואני זוכר שהיו ימים בהם אבי לא היה מגיע הביתה כי היה עסוק בתיקון משטחים וסידור הסחורות ללקוחות. אני הייתי מגיע אחרי בית הספר כדי לעזור לו. הייתי ילד סקרן – אולי אפילו "מציק" – ותמיד שאלתי את אותה שאלה: למה משטחים?
יום אחד הוא הבטיח לי ש"מחר" הוא ייקח אותי ויראה לי למה. למרבה הצער, אותו מחר מעולם לא הגיע. אבי נרצח לפני שהספיק להסביר לי, ובאותו יום הנורא, כשהתבשרנו, חשתי כאילו משהו בתוכי נשבר, כמו דם שמטפטף מבפנים. זה היה כאב שלא יכולתי להסביר.
מאותו יום, מעולם לא שאלתי שוב על משטחים. לא העזתי. פחדתי שזו תהיה הדרך לחזור לכאב. אבל החיים חזקים מהמוות, וכעשור מאוחר יותר, התשובה לשאלה שנעלתי בתוכי צפה מולי, בלי שאשאל. כנהג משאית, ראיתי במו עיניי את המשמעות האמתית של משטחי העץ, איך חתיכת עץ פשוטה יכולה להיות יציבה, חזקה ומלאת פוטנציאל. החלטתי שאני רוצה להיות חלק מהעולם הזה, להמשיך את מה שאבי התחיל להסביר לי.
כך נולדה SUNTREE – מתוך רצון להציע שירות אישי, לבנות יחסי אמון ולהיות שותף אמתי בהצלחה של לקוחותיי. אני מאמין כי מה שבאמת חשוב הוא החיבורים שאנו יוצרים – האופן בו אנחנו תומכים זה בזה ומאפשרים לזולת לצמוח.
השם **SUNTREE** מסמל כל כך הרבה עבורי. הוא משלב את שם אבי המנוח, ניסן, ואת שם בני, סאן. כך אני מרגיש שאבי ממשיך איתי בכל מעשה שלי, דרך נכדו, סאן. "עץ השמש" הוא לא רק משחק מילים – הוא מסמל את האור שנכנס לחיי, יחד עם תחושת ההשגחה שמלווה אותי בכל צעד.
אני כאן בשבילכם, לצמוח יחד אתכם. להביא לכם את הפתרונות המתקדמים והיצירתיים ביותר בשוק.
כי כמו עץ, אנחנו צומחים מהשורשים שלנו – מחוברים לאדמה, מלאים בערכים, ופורצים קדימה עם הרבה אור.
המסע שלי עוד רחוק מלהסתיים, ואני מזמין אתכם להצטרף אליו.
יניב.
